דברים ל״ב:י״ט–ל״ב:כ״ח

עליית רביעי · פרשת הַאֲזִינוּ

מהדורה: מקרא על פי המסורה

הצג גמטריה לשמות קודש

« שלישי חמישי »

19 אבן עזרא פתח ↗

גם כן כתוב וינאץ השקד. או הוא פועל עומד:

20 רש״י פתח ↗

לא אמן בם. אֵין גִדּוּלַי נִכָּרִים בָּהֶם, כִּי הוֹרֵיתִים דֶּרֶךְ טוֹבָה וְסָרוּ מִמֶּנָּה:

20 אור החיים פתח ↗

כִּי דוֹר תַּהְפֻּכוֹת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּסָמוּךְ ״אַסְתִּירָה פָנַי״ וְגוֹ׳, וּבָזֶה לֹא יַשְׁקִיף וְיִרְאֶה הֲגַם שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וִיחַנְּנוּ קוֹלָם, וְאֵין זֶה מִן הַנָּכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר הַטַּעַם ״כִּי דוֹר תַּהְפֻּכוֹת״, פֵּרוּשׁ מִתְהַפְּכִים מִטּוֹבָה לְרָעָה. וְאָמְרוֹ ״בָּנִים״, פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ יַחְשְׁבוּ לְהֵיטִיב לָבֹא אֶל גֶּדֶר שֶׁיִּהְיוּ נֶחְשָׁבִים בָּנִים, ״לֹא אֵמֻן בָּם״ כִּי יָשׁוּבוּ לְהַרְשִׁיעַ וְאֵין חֲזָרָתָם שְׁלֵמָה, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן רָאוּי הוּא לְהַסְתִּיר וְגוֹ׳:

21 רש״י פתח ↗

קנאוני. הִבְעִירוּ חֲמָתִי:

21 העמק דבר פתח ↗

הם קנאוני בלא אל. הוסיפו לחטוא משום הסתר פנים וכמש״כ בארוכה דזה היה ענין ע״ז של שפוט השופטים עי׳ לעיל ל״א י״ז והלאה:

22 רש״י פתח ↗

ותיקד. בָּכֶם עַד הַיְסוֹד:

22 העמק דבר פתח ↗

ותיקד עד שאול תחתית. לשחת תבואת הארץ כדכתיב בפ׳ נצבים גפרית ומלח וגו׳:

23 רש״י פתח ↗

חצי אכלה בם. כָּל חִצַּי אַשְׁלִים בָּהֶם, וּקְלָלָה זוֹ לְפִי הַפֻּרְעָנוּת לִבְרָכָה הִיא — חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים ספרי; סוטה ט':

23 העמק דבר פתח ↗

אספה. מלשון אוסיף. עלימו רעות. דמלבד שנענשו בקללת הארץ בשביל ע״ז. עוד נענשו על חרבן הארץ שגרמו בעונותיהם והקב״ה רוצה בישובה ועונש עבירה עבירה. נמצא הוסיף הקב״ה על עונם. ע״כ חצי אכלה בם. לסוף יכלה החצים בם בעצמם לבד קללת הארץ ומפרש.

24 אבן עזרא פתח ↗

מזי רעב. כמו שרופי רעב מגזרת למזא לאתונא:

24 קיצור בעל הטורים פתח ↗

מזי רעב מזכיר ה' דברים. מזי רעב. ולחומי רשף. וקטב מרירי. ושן בהמות. עם חמת זוחלי עפר. כנגד מה שעברו על ה' חומשי תורה. וה' ניאופים, בהושע. וה' תועבות שראה יחזקאל. וכנגד ה' המקטירי'. לבעל. לשמש. ולירח. ולמזלות. ולכל צבא השמים:,

26 ספורנו פתח ↗

אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם. אַשְׁאִיר אֵיזוֹ פֵאָה מֵהֶם וְהַמּוֹתָר אֲכַלֵּם, כְּמוֹ שֶׁאֶעֱשֶׂה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא הִשַּׂגְתִּי שְׁלֵמוּתָם לֹא בְּמַתַּן תּוֹרָה וְלֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בַּגָּלוּת, כְּאָמְרוֹ ״כִּי בְהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר ה׳ וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה׳ קֹרֵא״ יואל ג:ה.

27 ספורנו פתח ↗

לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר. שֶׁמִּתּוֹךְ כַּעַס שֶׁיִּכְעֲסוּ עַל אוֹתָם הַשְּׂרִידִים, יֵשׁ לָחוּשׁ.

27 רשב״ם פתח ↗

פן יאמרו ידנו רמה - פן יגברו לומר למפרע, שהם עשו ולא אני.

28 רש״י פתח ↗

כי אוֹתוֹ גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה. שֶׁאִלּוּ הָיוּ חֲכָמִים ישכילו זאת איכה ירדף וגו':

28 רמב״ן פתח ↗

כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה, וְכָל הַפָּרָשָׁה עַל הָאוֹיֵב הַנִּזְכָּר, כְּדִבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה ספרי כח. וְטַעַם כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם, גַּם כֵּן דִּבְרֵי הָאוֹיֵב, יֹאמַר הַכָּתוּב שֶׁהָיָה לָהֶם לַחְשֹׁב וּלְהַשְׂכִּיל זֹאת הַנַּעֲשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל כִּי הוּא פֹּעַל הַשֵּׁם עַל עֲוֹנָם, וְיָבִינוּ מִמֶּנָּה לְאַחֲרִית נַפְשָׁם כִּי כֵן יַעֲשֶׂה בַּסּוֹף לְכָל הַגּוֹיִם, כִּי הֵם מוֹרְדִים בַּשֵּׁם יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל, יַשְׂכִּילוּ וְיֹאמְרוּ אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל, אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם, כִּי צוּרָם הוּא תַּקִּיף וּבַעַל הַיְּכֹלֶת לַעֲזֹר וּלְהַצִּיל יוֹתֵר מִצּוּרֵנוּ, וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים הָיוּ בָּנוּ מִתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹת בָּנוּ שְׁפָטִים כִּרְצוֹנָם, וְעַתָּה לָמָּה בּוֹרְחִים מִפָּנֵינוּ אֶלֶף מִפְּנֵי גַּעֲרַת אִישׁ אֶחָד, לוּלֵי צוּרָם הַתַּקִּיף שֶׁמְּכָרָם וְהֵבִיא מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, וְנָפְלוּ וְרוֹדֵף אָיִן. פְּלִילִים, מִלְּשׁוֹן אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ לַאֲחוֹתֵךְ יחזקאל טז נב, וַיַּעֲמֹד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל תהלים קו ל:

19 רביעי וַיַּ֥רְא יְהֹוָ֖ה וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו׃

20 וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא־אֵמֻ֥ן בָּֽם׃

21 הֵ֚ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא־אֵ֔ל כִּעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם וַֽאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא־עָ֔ם בְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם׃

22 כִּי־אֵשׁ֙ קָדְחָ֣ה בְאַפִּ֔י וַתִּיקַ֖ד עַד־שְׁא֣וֹל תַּחְתִּ֑ית וַתֹּ֤אכַל אֶ֙רֶץ֙ וִֽיבֻלָ֔הּ וַתְּלַהֵ֖ט מוֹסְדֵ֥י הָרִֽים׃

23 אַסְפֶּ֥ה עָלֵ֖ימוֹ רָע֑וֹת חִצַּ֖י אֲכַלֶּה־בָּֽם׃

24 מְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י וְשֶׁן־בְּהֵמֹת֙ אֲשַׁלַּח־בָּ֔ם עִם־חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר׃

25 מִחוּץ֙ תְּשַׁכֶּל־חֶ֔רֶב וּמֵחֲדָרִ֖ים אֵימָ֑ה גַּם־בָּחוּר֙ גַּם־בְּתוּלָ֔ה יוֹנֵ֖ק עִם־אִ֥ישׁ שֵׂיבָֽה׃

26 אָמַ֖רְתִּי אַפְאֵיהֶ֑ם אַשְׁבִּ֥יתָה מֵאֱנ֖וֹשׁ זִכְרָֽם׃

27 לוּלֵ֗י כַּ֤עַס אוֹיֵב֙ אָג֔וּר פֶּֽן־יְנַכְּר֖וּ צָרֵ֑ימוֹ פֶּן־יֹֽאמְרוּ֙ יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה וְלֹ֥א יְהֹוָ֖ה פָּעַ֥ל כׇּל־זֹֽאת׃

28 כִּי־ג֛וֹי אֹבַ֥ד עֵצ֖וֹת הֵ֑מָּה וְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם תְּבוּנָֽה׃

19 העמק דבר פתח ↗

וינאץ מכעס בניו ובנותיו. תניא בספרי ר׳ יהודה אמר ממה שהם נאים לו מנאצים לפניו. רמ״א מכעס בו״ב והרי דברי׳ ק״ו ומה בזמן שמכעיסי׳ קרוים בנים אלו לא היו מכעיסים עאכו״כ תרווייהו מפרשי בניו ובנותיו של הקב״ה. אלא ר״ע לטעמי׳ בספרי והובא בקידושין דל״ו דבין כך ובין כך קרוים בנים. מש״ה מפרש כמשמעו. שגם אחר שהכעיסו נקראים בניו ובנותיו ור״י דס״ל דבזמן שאין עושים רש״מ אין קרוין בנים מפרש מכעס בניו ובנותיו שהיו כבר בזמן שהיו נאים לפניו וחיבב אותם ובשביל כך הנאיצו אותם ית׳. ולפי הפשט קאי בניו ובנותיו של הדור וינאץ הקב״ה מכעס בניו ובנותיו קטנים של הדור. וכלשון המקרא בקינות וינאץ בזעם אפו מלך וכהן. והכי מפרש הגמ׳ כתובות ד״ח ב׳ מכעס על הקב״ה שהוא כועס כ״י על בניו ובנותיו. ולשון בניו ובנותיו דמשמע קטנים דזהו העונש המגיע בהשתמשות שדים שיש להם רשות להרוג בנים קטנים ר״ל:

20 העמק דבר פתח ↗

אסתירה פני מהם. לא להשגיח ולא לגזור בו עוד לא הגיעו לעונש עובדי עבודת כוכבים אמנם גם השגחה לטובה א״א. כי דור תהפוכות המה. שהם מהפכים את הטובה לרעה כדאיתא בר״ה די״ז: בנים לא אמון בם. אפילו הנראים עתה כצדיקים מוכנים להתקלקל ואין להאמין בם. ע״כ אסתירה פני מהם בלי שום השגחה: אראה מה אחריתם. מה יהיה מהם אם יראו יקחו מוסר מזה וישובו אל ה׳ או להיפך יוסיפו לחטוא. כדי לקבל על עצמם השגחה אחרת:

21 רמב״ן פתח ↗

הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל, בְּדָבָר שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים ל"ב:כ"א. וְאִם כֵּן יִרְמֹז לַשֵּׁדִים הַנִּזְכָּרִים. וְהַנָּכוֹן שֶׁיֹּאמַר הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל אֱמֶת, כִּי אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתּוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר דהי"ב טו ג וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת:

22 ספורנו פתח ↗

כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי. כִּי יִסַּרְתִּים כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ. וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית. הוֹסִיפוּ עַל חַטָּאתָם פֶּשַׁע בְּאֹפֶן שֶׁהִבְעִירוּ אֶת חֲמָתִי עַד שֶׁאוֹרִידֵם לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית, כְּעִנְיַן אָחָז כְּאָמְרוֹ דברי הימים ב כח:כב ״וּבְעֵת הָצֵר לוֹ וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּה׳״. וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים. הֵסִירָה מֵהֶם כָּל רָאשֵׁי הָעָם, כְּאָמְרוֹ ישעיהו ג:א-ג ״מֵסִיר מִירוּשָׁלַיִם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה יוֹעֵץ וְנָבִיא כוּ׳״.

23 אבן עזרא פתח ↗

אספה. י״‎א כמו אוסיף והנכון כמו אכלה מגזרת האף תספה ואם הוא מבנין אחר והטעם שלא תשאר רעה שלא תביאם. ודמה הדעות לחצים תבאנה פתאום ואין יכולת להשמר מהם:

24 רשב״ם פתח ↗

מזי רעב - פתרונו לפי ענינו, כתרגומו.ואם לשון תלמוד הוא, הרי הוא כמו נתמומז מוחיה דדין.

27 מלבי״ם פתח ↗

כז לולי. אך אם אענשם באופן זה:

28 אבן עזרא פתח ↗

כי גוי אובד עצות. הנכון שזה הגוי הם צרי ישראל ומלת אבד שם התאר והיא סמוכה על כן נפתח הבי״‎ת וידוע כי מלת אבד מהפעלי' העומדי' רק פי' עצות שב אל אבד כמו נובלת עליה וכן ותאבדו דרך שהוא סמוך אל דרך והנה השכיל המתרגם שאמר מאבדי עצה:

« שלישי חמישי »